Berakhoth
Daf 55a
משנה: שְׁלוֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְּאַחַת אֵינָן רְשָׁאִין לֵיחָלֵק וְכֵן אַרְבָּעָה וְכֵן חֲמִשָּׁה. שִׁשָּׁה נֶחְלָקִין עַד עֲשָׂרָה. וַעֲשָׂרָה אֵינָן נֶחֱלָקִין עַד שֶׁיְּהוּ עֶשְׂרִים.
Traduction
Trois personnes ayant mangé ensemble ne doivent plus se séparer (pour prier isolément et devront se réunir); il en est de même pour quatre ou cinq. Six personnes, jusqu’à dix, peuvent se diviser en groupes d’au moins trois; à partir de dix, on ne se séparera (en deux corps) qu’en étant au moins vingt (498)A cause de la formule: Bénissons notre Dieu (voir Mishna précédente, pour la distinction)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק. מכיון שחלה עליהם חובת זימון:
וכן ארבעה וכן חמשה. אין השלשה מזמנין לעצמן והיחיד או השנים יחלקו מהן דאינהו נמי אקבעו בחובת זימון:
ששה נחלקין. כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה אבל עשרה אינן נחלקין מכיון דאחייבו להו בזימון שיש בו הזכרת השם עד שיהו עשרים ואז יכולין להתחלק לשתי חבורות אם הן רוצין:
הלכה: תַּנִּי הָיָה אוֹכֵל וְיוֹשֵׁב בְּשַׁבָּת וְשָׁכַח וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת. רַב אָמַר חוֹזֵר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵינוֹ חוֹזֵר.
Traduction
On a enseigné que si, après le repas du samedi, on a oublié dans la bénédiction la mention de la solennité, il faut, selon Rav, recommencer; Samuel est d’un avis contraire.
Pnei Moshe non traduit
גמ' חוזר. לראש:
רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ קוֹמֵי זְעִירָא. מְזַג לֵיהּ כַּסָּא. אֲמַר לֵיהּ סָב בְּרִיךְ. אֲמַר לֵיהּ וְהַב דַעְתָּךְ דְּאַתְּ מִישְׁתִּי חָרָנָה. דְּתַנִּי הַשַּׁמָּשׁ מְבָרֵךְ עַל כָּל כּוֹס וְכוֹס. וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל כָּל פְּרוּסָה וּפְרוּסָה. אֲמַר לֵיהּ כְּהָא דַּאֲנָא יְהַב דַּעְתִּי מַפְקָא יָתָךְ יְדֵי חוֹבָךְ בְּבִרְכָתָה. כֵּן יְהַב דַּעְתָּךְ מַפְקָא יְדֵי חוֹבָתִי בְאָמֵן. 55a אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בַּר יִרְמְיָה מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן הַמִּתְעַסֵּק לֹא יָצָא וְהַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק לֹא יָצָא.
Traduction
R. Aba bar-Zemina servait R. Zeira et lui versait à boire. Celui-ci lui dit de prononcer la bénédiction, et ajouta: pense de suite que tu boiras encore après, puisqu’on a enseigné que le servant prononce la bénédiction pour chaque verre de vin, sinon pour chaque morceau de nourriture. Après le repas, R. Zeira lui dit: De même qu’en faisant la bénédiction, je t’en dispenserai par le report de ma pensée sur toi; de même, lorsque tu penses à moi en accomplissant le devoir à ma place, j’en suis quitte en répondant amen. Mais, dit R. Tanhoum bar-Jérémie, est-ce qu’une barayeta l’a ainsi enseigné? Ni celui qui récite une bénédiction en travaillant, dit-elle, ni celui qui écoute cette même personne, n’a rempli suffisamment son devoir (donc, l’autre n’en est pas dispensé).
Pnei Moshe non traduit
מזג ליה כסא. ר' אבא בר זמינא לזעירא ונתן לו זעירא רשות וא''ל סב ובריך להוציא אותי ואמר לו עוד לר' אבא תן דעתך בברכה זו לצאת ידי חובתך גם בכוס אחר שיתנו לך:
דתני. בחדא מימר' השמש מברך על כל כוס וכוס שנותנין לו לשתות לפי שנמלך הוא אבל א''צ לברך על כל פרוסה ופרוסה ממה שנותנין לו שכן דרך ליתן להשמש מכל פרוסה ופרוסה וכשבירך בתחלה היה דעתו על הכל ולפיכך אמר לו שגם בכוס יין יתן דעתו בברכה לצאת על כל מה שיתנו לו אח''כ כדי שלא יצטרך עוד לברך על השני:
אמר ליה. ר' אבא בר זמינא לזעירא כשם שאני נותן דעתי ג''כ לצאת אף ידי חובתך בברכה על הכוס שנתת לי רשות לברך ולהוציא אותך כן תן דעתך גם אתה להוציא ידי חובתי באמן אשר אתה עונה על ברכתי ומשום דגדול העונה אמן יותר מן המברך אמר לו כן:
מתניתא אמרה כן. זה שמענו ממתני' פ''ד דר''ה המתעסק וכו' אלמא שצריך גם דעת המשמיע להוציא השומע ולפיכך השומע מן המתעסק בעלמא ואינו מכוין להוציאו בתקיעה זו לא יצא והיינו נמי דקאמר ליה ר' אבא כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתיך שאע''פ שנתן לו זעירא רשות לברך ולהוציאו אפ''ה צריך שיהא דעתו ג''כ להוציא אותו שצריך דעת שומע ומשמיע:
במאה אומר וכו'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן זוּ דִבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים אֶחָד עֶשֶׂר וְאֶחָד עֶשֶׂר רִבּוֹא. רָבָא אָמַר הֲלָכָה כְּמִי שֶׁאוֹמֵר אֶחָד עֶשֶׂר וְאֶחָד עֶשֶׂר רִבּוֹא.
Traduction
Lorsqu’il y a cent personnes, on dit, etc.'' R. Yohanan dit que c’est l’avis de R. Yossé le Galiléen; car, selon les sages, il importe peu que l’on soit à dix ou à cent mille. Cette dernière opinion sert de règle, dit Rabba.
מְנַייִן לְעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה. רִבִּי בָּא וְרִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן נֶאֱמַר כַּאן עֵדָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עֵדָה. מַה עֵדָה שֶׁנֵּאֱמַר לְהַלָּן עֲשָׂרָה. אַף עֵדָה שֶׁנֵּאֱמַר כַּאן עֲשָׂרָה. אָמַר רִבִּי סִימוֹן נֶאֱמַר כַּאן תּוֹךְ וְנֵאֱמַר לְהַלָּן תּוֹךְ וַיָּבוֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבּוֹר בְּתוֹךְ הַבָּאִים. מַה תוֹךְ הָאָמוּר לְהַלָּן עֲשָׂרָה. אַף כַּאן עֲשָׂרָה. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן כִּי אִם מִתּוֹךְ אַתְּ יְלִיף סַגִּין אִינוּן. אֶלָּא נֶאֱמַר כַּאן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנֵאֱמַר לְהַלָּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מַה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָאָמוּר לְהַלָּן עֲשָׂרָה. אַף כַּאן עֲשָׂרָה.
Traduction
D’où sait-on qu’une assemblée (491)Tout ce passage, dit Frankel n'a que faire ici. se compose au moins de dix individus? R. Aba et R. Yassa l’expliquent au nom de R. Yohanan: de ce qu’on emploi deux fois le même mot, ''ada'' pour désigner l’assemblée (492)''(Nb 16, 21) et (Nb18, 10); (Megila 4, 4 ); (Sanhedrin 4, 1).'', et qu’une fois il indique le nombre dix (493)Les douze explorateurs, abstraction faite de Josué et de Kaleb, étaient dix., ce terme le représente aussi ici. R. Simon dit que le mot milieu est comparable à celui de ce verset (Gn 42, 5): Les fils d’Israël vinrent acheter au ''milieu'' des étrangers; chaque fois, ce mot représente dix. R. Yossé bar-R. Aboun dit que la comparaison de ces termes pourrait suffire; mais, en outre, l’expression fils d’Israël (494)En défalquant des fils d'Israël, Joseph et Benjamin, il reste dix., employée de part et d’autre, prouve qu’il s’agit toujours de dix.
Pnei Moshe non traduit
מנין לעדה וכו'. כדדריש במתני' פרק קמא דסנהדרין ואיידי דהא דלקמן נקט נמי להא וכן איתא התם:
אמר ר' סימון נאמר כאן תוך וכו'. כלומר דלהזכרת השם בעשרה ילפינן נאמר כאן ונקדשתי בתוך בני ישראל ונאמר להלן וכו':
אם מתוך את יליף סגין אינון. אם ג''ש דתוך תוך בעית למילף הרבה תוך יש בתורה דהא כתיב הבדלו מתוך העדה וכתיב עוד ולא היה בתוך העדה הנועדים על ה' על דבר קרח ושם הרבה מעשרה היו אלא דג''ש דבני ישראל ילפינן מהתם:
מַה מְקַייְמִין רַבָּנָן טַעְמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי בְּמַקְהֵלוֹת בְּכָל קְהִילָּה וּקְהִילָּה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ במקהלת כְּתִיב.
Traduction
A quoi les rabbins (qui n’admettent pas de formule supérieure à celle des dix) appliquent-ils le terme sur lequel se fonde R. Yossé le Galiléen? Selon lui, le terme dans les assemblées signifie qu’il faut bénir Dieu dans chacune d’elles, (sans distinction). R. Hanina, fils de R. Abahou, dit: ce terme est écrit de façon à pouvoir signifier la communauté, au singulier (et ne peut pas s’appliquer à ce que dit R. Yossé).
Pnei Moshe non traduit
מה מקיימין רבנן טעמא דר''י הגלילי במקהלות. דהא משמע כדדרשינן דלפי רוב הקהל מברכין:
בכל קהלה וקהלה. רבנן דרשי הכי בכל קהלה וקהלה ברכו ולא לפי רוב הקהל בחדא קהלה ודחי לה ר' חנינא דהא במקהלת חסר כתיב ומשמע בקהלה אחת ולפי רוב הקהל:
רִבִּי חִייָא בַּר אַשִּׁי קָם מִקְרֵי בְּאוֹרַייְתָא וְאָמַר בָּֽרְכוּ וְלֹא אָמַר הַמְבוֹרָךְ. בְּעִין מִישְׁתְּקוּנֵיהּ אֲמַר לָהֶן רַב אַרְפּוּנֵיהּ. דִּנְהִיג כְּרִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי זְעִירָא קָם מִקְרֵי כֹּהֶן בִּמְקוֹם לֵוִי וּבֵירַךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וּבְעִין מִישְׁתְּקוּנֵיהּ אֲמַר לָהֶן רִבִּי חִייָא בַּר אַשִּׁי אַרְפּוּנֵיהּ. דְּכֵן אִינּוּן נְהִיגִין גַּבֵּייְהוּ.
Traduction
reprise Mishna: R. aqiba dit: Que voyons-nous faire dans la Synagogue? Que l’on soit plus ou moins nombreux, la formule est toujours: Bénissez Dieu (495)En d'autres termes: il ne pense pas, comme R. Yossé, qu'on modifie la formule selon le nombre des convives présents.''. R. Ismaël dit: ''Louez Dieu le béni''. Lorsque R. Hiya bar-Ashé se levait pour aller faire la lecture de la Loi, il disait: ''Bénissez Dieu'', sans ajouter le terme ''qui est béni''. On a voulu, en l’entendant, le faire taire (à cause de son irrégularité). Rav intervint: Laissez-le faire? il se règle d’après l’avis (précité) de R. aqiba. R. Zeira se leva et lut à titre de cohen, à la place d’un lévite manquant (qui devait lire en second lieu dans la Loi), et il fit les deux bénédictions, antérieure et postérieure. On voulut également le faire taire. – Laissez-le, dit R. Hiya bar-Ashé, car tel est l’usage chez eux (à Babylone).
Pnei Moshe non traduit
פיסקא. אמר ר''ע וכו':
ארפוניה. הניחו אותו דכר''ע הוא נהיג:
ובירך לפניה ולאחריה. עוד פעם אחרת כשקרא במקום לוי והיו רוצים להשתיקו לפי שכבר בירך בתחלה כשקרא כהן ואמר להן ר' חייא בר אשי הניחו אותו שכך הן נוהגין בבבל:
כְּתִיב וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֵת י֨י אֱלֹהִים הַגָּדוֹל. בְּמַה הוּא גוֹדְלוֹ. גּוֹדְלוֹ בְשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ. רַב מַתָּנָה אָמַר גּוֹדְלוֹ בִּבְרָכָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָמָּה נִקְרוּ אַנְשֵּׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהֶחֱזִירוּ הַגְּדוּלָּה לְיוֹשְׁנָהּ. אָמַר רִבִּי פִּינְחָס מֹשֶׁה הִתְקִין מַטְבְּעָהּ שֶׁל תְּפִילָּה הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּיבּוֹר וְהַנּוֹרָא. יִרְמְיָה אָמַר הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּיבּוֹר וְלֹא אָמַר הַנּוֹרָא. לָמָּה אָמַר הַגִּיבּוֹר לְזֶה נָאֶה לִקְרוֹת גִּיבּוֹר שֶׁהוּא רוֹאֶה חוּרְבָּן וְשׁוֹתֵק. וְלָמָּא לֹא אָמַר נוֹרָא אֶלָּא שֶׁאֵין נוֹרָא אֶלָּא בֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁךָ. דָּנִיֵּאל אָמַר הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְלֹא אָמַר הַגִּיבּוֹר בְּנָיו מְסוּרִין בְּקוֹלָרִין הֵיכָן הִיא גְּבוּרָתוֹ. וְלָמָּה אָמַר וְהַנּוֹרָא. לְזֶה נָאֶה לִקְרוֹת נוֹרָא בְּנוֹרָאוֹת שֶׁעָשָׂה לָנוּ בְּכִבְשָׁן הָאֵשׁ. וְכֵיוָן שֶׁעָֽמְדוּ אַנְשֵּׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה הֶחֱזִירוּ אֶת הַגְּדוּלָּה לְיוֹשְׁנָהּ. הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּיבּוֹר וְהַנּוֹרָא. וּבָשָׂר וְדָם יֵשׁ בּוֹ כּוֹחַ לִיתֵּן קִצְּבָה לַדְּבָרִים הַלָלוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר יוֹדְעִין הֵן הַנְבִיאִיִּם שֶׁאֱלֹהֵיהֶן אֶמֶּת וְאֵינָן מַחֲנִיפִין לוֹ.
Traduction
Il est écrit: Ezra bénit l’Eternel, Dieu le grand (Ne 8, 6). Par quoi l’exaltait-il? En énonçant le saint tétragramme (les quatre lettres qui se prononcent Jehova, ou Iahvé, et qui sont si sacrées qu’on les remplace d’ordinaire Adonaï). R. Matna dit qu’il l’exaltait par la bénédiction (496)''(Megila 3, 7) fin; B., (Yoma 69b).''. R. Simon demande, au nom de R. Josué ben-Lévi: Pourquoi les docteurs contemporains de la restauration du temple s’appellent-ils les hommes de la grande Synagogue? -Parce qu’ils ont rétabli les grandeurs religieuses (497)''En citant ce passage, M. Derenbourg, Essais, etc., p. 34, traduit: '''' Ils avaient restauré l'ancienne grandeur ''''.'' sur leur ancien pied. R. Pinhas dit que Moïse établit la formule suivante, qui se trouve dans la prière ‘amida: ''Dieu le grand, le fort, le redoutable''.Jérémie ne disait pas ce dernier attribut. Il disait le fort, parce qu’il convient, selon lui, d’appeler ainsi celui qui assiste en silence à la ruine de sa maison. Pourquoi ne l’appelait-il pas redoutable? Parce que, disait-il, il n’y a de redoutable que le sanctuaire, comme il est dit: Dieu est redoutable par son saint parvis (Ps 68 36). Daniel (9)Cf. TB., Schabbat 35b. disait: ''Dieu le grand et le redoutable'', mais il ne disait pas le fort; quand ses fils sont enchaînés, où donc est sa puissance? -Pourquoi alors l’appelait-il redoutable? -En souvenir des miracles faits pour lui dans la fournaise ardente. C’est lorsque les hommes de la grande Synagogue sont arrivés, qu’on a rétabli les splendeurs religieuses dans leur éclat primitif, et l’on a redit la formule: ''Dieu le grand, le fort, le redoutable''. -Mais comment le mortel a-t-il la force et ose-t-il donner une limite aux attributs divins? -Les prophètes, répondit R. Isaac ben-Eléazar, savant que l’Eternel est un Dieu de vérité, et ils ne le flattent pas en le qualifiant ainsi.
Pnei Moshe non traduit
בשם המפורש. שהזכיר את השם דניאל ככתבו וגרסינן לכל הא לקמן בסוף פ''ג דמגילה:
גידלו בברכה. כדדריש ר' סימון שהחזירו גדולת הקב''ה ליושנה וכדר' פנחס:
משה התקין מטבע של תפלה. לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתיקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תיקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד:
לזה נאה לקרות גבור. כלומר דאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שרואה חורבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא על ידי בית המקדש ואין נורא עכשיו:
ולא אמר הגבור. וכי אם בניו מסורין בקולרין והיכן היא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו שעשה בימינו בכבשן האש:
ובשר ודם יש בו כח וכו'. בתמיה וכי היאך עשו קצבה ירמיה ודניאל לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם:
ואינן מחליפין לו. לומר כן לפי הזמן שהיו עומדין בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב''ה:
Berakhoth
Daf 55b
משנה: שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין בְּבַיִת אֶחָד בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵילּוּ אֶת אֵילּוּ הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין לְזִימּוּן. וְאִם לָאו אֵילּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן וְאֵילּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. וְאֵין מְבָֽרְכִין עַל הַיַּיִן עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מְבָֽרְכִין.
Traduction
Deux sociétés qui mangent dans la même maison, dès qu’elles se voient l’une l’autre, doivent se joindre pour prier en commun; au cas où elles ne se voient pas, elles prient séparément. On ne doit bénir le vin (499)''Dire la formule ''''créateur du fruit de la vigne ''''.'' qu’après l’avoir coupé d’eau (le vin de Palestine étant trop fort); tel est l’avis de R. Eléazar; selon les autres sages, c’est inutile.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואם לאו אלו מזמנין לעצמן. ובזמן ששמש אחד משמש לשתי החבורות אע''פ שאין אלו רואין את אלו השמש מצרפן:
אין מברכין על היין. בורא פרי הגפן עד שיתן לתוכו מים לפי שהיה יינם חזק מאד ולא היה ראוי לשתייה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה ומברכין עליו בורא פרי העץ כעל ענבים ואין הלכה כר''א:
הלכה: רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי אַבָּא בַּר זָמִינָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא לִשְׁנֵי בָתִּים נִצְרְכָה.
Traduction
R. Jona et R. Aba bar-Zimna disent, au nom de R. Zeira, qu’il faut en parler pour le cas où elles se trouvent en deux maisons (500)''Dans ce cas, si les deux sociétés se voient, elles doivent se réunion; par contre, fussent-elles dans la même maison, elles ne se réunissent pas si elles ne se voient pas.''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לשני בתים נצרכה. הא דקתני רישא בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון לא נצרכה אלא אפי' אוכלין בשני בתים והן פתוחין זה לזה בזמן שיכולין לראות אלו את אלו מצטרפין לזימון דאלו בבית אחד לא הוה צריך למיתני לרישא והא דנקט בית אחד משום סיפא נקט לה דאפי' בביית אחד אם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו לעצמן:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְהֵן שֶׁנִּכְנְסוּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה עַל מְנָת כֵּן.
Traduction
R. Yohanan met toute fois pour condition qu’elles soient entrées à la maison, dès le principe, dans ce but.
Pnei Moshe non traduit
והן. ודוקא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן שיצטרפו לזימון כאחד:
שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן סָפֵק הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חוֹדֶשׁ. סָפֵק לֹא הִזְכִּיר אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. 55b אַשְׁכָּח תַּנִּי וּפַלִּיג. כָּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף כְּגוֹן רֹאשׁ חוֹדֶשׁ וְחוֹלוֹ שֶׁל מוֹעֵד צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע וְאִם לֹא הִזְכִּיר מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְכָל שֶׁאֵין בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף כְּגוֹן חֲנוּכָּה וּפוּרִים צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע וְאִם לֹא הִזְכִּיר אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
Traduction
Simon bar-Aba dit, au nom de R.Yohanan, qu’en cas de doute, si l’on a mentionné la néoménie, on n’a pas besoins de recommencer. Cependant on a trouvé que ce sujet avait été enseigné et discuté de la façon suivante: chaque jour auquel on offre le sacrifice additionne, par exemple à la néoménie et aux jours de la demi-fête, il faut mentionner la solennité ou recommencer en cas d’oubli; mais s’il n’y a pas de sacrifice additionnel, comme aux jours de Hanuca (fête des Maccabées) ou de Purim (d’Esther), on doit mentionner la solennité, sans qu’il soit besoin de recommencer en cas d’oubli.
Pnei Moshe non traduit
אין מחזירין אותו. דהואיל בר''ח אין חובה לאכול פת שיתחייב בברכת המזון הלכך אין מחזירין אותו:
אשכח תני ופליג. אשכחן ברייתא בתוספתא פ''ג דפליג על ר' יוחנן דקתני כל יום שיש בו קרבן מוסף כגון ר''ח וכו' מחזירין אותו:
חָנָן בַּר אַבָּא וַחֲבֵרָייָא הֲווּ אָֽכְלִין בְּשַׁבָּתָא. מִן דְּאָֽכְלִין וּבָֽרְכִין קָם אֲזַל לֵיהּ. חֲזַר לְגַבָּן אַשְׁכַּחְנוּן בָּֽרְכִין. אֲמַר וְלֹא כְּבָר בָּרַכְנוּ. אָֽמְרִין לֵיהּ מְבָֽרְכִין וְחוֹזְרִין וּמְבָֽרְכִין דַּאֲשַׁכְּחָן מַדְכְּרָא דְשַׁבָּתָא. לָא אֲמַר כֵּן רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי חוּנָא וְרִבִּי יִרְמְיָה מָטוּ בָהּ בְשֵׁם רַב שָׁכַח וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת אוֹמֵר אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. כַּן בְּשֶׁהִסִּיעַ דַּעְתּוֹ וְכַן בְּשֶׁלֹּא הִסִּיעַ דַּעְתּוֹ.
Traduction
Hanan bar-Aba mangeait avec ses compagnons un samedi; après le repas suivi de la bénédiction il partit; puis il revint et trouva qu’ils redisaient la bénédiction: Ne l’avons-nous pas déjà dite? demanda-t-il. – C’est vrai, répondirent-ils; mais nous recommençons, parce que nous avons oublié la mention du Shabat. – Ce n’est cependant pas ce qu’à dit R. Aba au nom de R. Houna, ou R. Jérémie au nom de Rav; selon eau, si l’on a oublié la mention du Shabat, il suffit de réciter la formule: ''Béni soit celui qui a donné le repas à son peuple d’Israël''? – Ceci ne peut se dire que si l’on n’a pas détourné son attention de la bénédiction du repas (sans quoi, il faut recommencer).
Pnei Moshe non traduit
קם אזל ליה. חנן בר אבא וכשחזר אצלם מצא אותם שמברכין עוד הפעם ברכת המזון:
מברכין וחוזרין ומברכין וכו'. אע''פ שברכנו אנחנו חוזרין ומברכין לפי ששכחנו להזכיר של שבת בראשונה:
לא אמר כן כו'. חזר ואמר להם חנן בר אבא וכי לא אמר כן רבי בא בשם ר''ח דאם שכח ולא הזכיר של שבת בברכת המזון אומר ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל וא''צ לחזור לראש:
כן בשהסיע דעתו. כאן דאמרינן צריך לחזור ולברך כשהסיח דעתו כלומר שכבר פתח בהטוב ומטיב והסיח דעתו מלזכור של שבת דאז צריך לחזור לראש וכיון שאנחנו לא הזכרנו מקודם חזרנו לראש:
וכאן בשלא הסיע דעתו. הא דאמר רב בשלא הסיח דעתו כשסיים ברכת בונה ירושלים אלא שנזכר מיד קודם שפתח בהטוב ומטיב אז אומר ברוך אשר נתן מנוחה וא''צ לחזור לראש:
אִילֵּין בֵּית נְשִׂיאֵי מַה אַתְּ עֲבַד לוֹן בְּבַיִת אֶחָד אוּ בִשְׁנֵי בָּתִּים. נֹאמַר אִם דַּרְכָּן לַעֲבוֹר אֵילּוּ עַל אֵילּוּ מְזַמְּנִין. וְאִם לָאו אֵין מְזַמְּנִין. רִבִּי בֶּרֶכְיָה מוֹקִים לַאֲמוֹרֵיהּ עַל תַּרְעָא מְצִיעְיָא דְּבֵי מִדְרָשָּׁא וְהוּא מְזַמֵּן עַל אִילֵּין וְעַל אִילֵּין.
Traduction
Comment agit-on pour les repas disséminés dans la maison du prince (Nassi)? Sont-ils considérés comme un seul (en raison du même propriétaire), ou comme plusieurs? -On peut répondre que si les convives ont l’habitude de passer les uns près des autres, ils prieront ensemble; au cas contraire, non. De même, R. Berakhia plaçait son interprète à la porte du milieu de la salle d’étude, et par suite de cette jonction factice, il pouvait dire la bénédiction pour les uns et les autres.
Pnei Moshe non traduit
אילין בית נשיאי. שיש להן הרבה בתים סמוכין זה לזה ופעמים הן פתוחין ופעמים נעולים:
מה את עביד לון כבית אחד או כשני בתים. כלומר. הואיל ואינן פתוחין תמיד בשעת הסעודה אלא לפעמים הן סגורין היאך אתה עושה אותן אם תדמה אותן לשני בתים ממש מכיון שאינן פתוחין תמיד או דילמא הואיל ולפעמים פתוחין ובאותה השעה יכולין לראות אלו את אלו כבית אחד הוו ומצטרפין הן:
נאמר. דכך הוא הדין שאם היה דרכן לעבור אלו דרך אלו מזמנין אע''פ שהן לפעמים סגורין ואם לאו אין מצטרפין לזימון:
מוקים לאמוריה. היה מעמיד להשמש שלו על שער האמצעי מבית המדרש שפתוח לכאן ולכאן והיו שם חבורה אחת מצד זה וחבורה אחת מצד זה וכיון שהשמש באמצע ומשמש לשתיהן היה מצרפן לזימון אלו אם אלו כדאמרינן אם היה השמש ביניהן השמש מצרפן:
תַּנִּי עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ אַף עַל פִּי שֶּׁכּוּלָּם אוֹכְלִין מִכִּכָּר אֶחָד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. יָֽשְׁבוּ וְאָֽכְלוּ אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹכֵל מִכִּכָּר עַצְמוֹ אֶחָד מְבָרֵךְ עַל יְדֵי כוּלָּם. רִבִּי יִרְמְיָה זְמִין לַחֲבֵרָיָא בְּפוּנְדָקָא.
Traduction
Lorsque dix personnes voyagent ensemble, si même elles mangent du même pain, chacune bénit à part son repas. Mais si elles s’asseyent pour manger, eussent-elles des mets séparés, l’une fait la prière pour toutes. Lorsque R. Jérémie étant avec ses compagnons les invitait dans une auberge, l’un disait aussi la prière pour tous.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ה:
כל א' וא' מברך לעצמו. שאין כאן קביעות שיהא אחד מברך לכולם עד שישבו לאכול ביחד:
זמין לחבריה בפונדקא. כלומר שהיה הולך בדרך עם חביריו ולא זימן עליהם עד שהגיעו לפונדק א' וישבו לאכול ביחד אז זימן עליהם וכהאי דתנינן בתוספתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source